פסק-דין בתיק תא"מ 1805-07-09

1. בפני תביעה שטרית, ביחס לשבעה שיקים, המשוכים מחשבונו של הנתבע מס' 1 (להלן: "שלמה"), כל אחד על סך של 685 ש"ח (ובסה"כ 4,795 ש"ח קרן), אשר מועדי פרעונם הינם מיום 15.10.08 ובכל 15 לכל חודש עוקב עד ליום 15.4.09.

    התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד בחוב על פי השיקים, כאשר לטענתה הנתבע מס' 2 (להלן: "חנניה") אשר היה בן זוגה בשנים 2006-2007 נטל ממנה הלוואה בסך של 15,000 ש"ח והשיקים ניתנו, ביחד עם שיקים נוספים ותשלום מזומן, להחזר ההלוואה. לטענתה, חתימתו של חנניה היא שמופיעה על גבי השיקים כחתימת המושך, ומכוח חתימתו יש לחייבו בסכומם.

כנגד שלמה טוענת התובעת כי על אף שהלה לא נטל ממנה הלוואה ואף לא התחייב כלפיה להחזיר את ההלוואה שנטל חנניה, הרי שהוא נתן הרשאה לחנניה לחתום על השיקים בשמו, ומכוח הרשאה זו יש לחייבו עפ"י השיקים.

2.  בקשת הביצוע המקורית שהגישה התובעת היתה כנגד שלמה בלבד, בקשה לה הוגשה התנגדותו של שלמה אשר בה טען כי השיקים נגנבו ממנו וזויפו על ידי הזוכה. בהתאם להסכמת הצדדים ולהחלטת כב' הרשם מיום 8.12.09, לאור טענה זו, ניתנה לשלמה רשות להתגונן כנגד התביעה.

לאחר מתן הרשות להתגונן בקשה התובעת לתקן את תביעתה, על דרך צירופו של חנניה כנתבע נוסף, ובהתאם לרשות שניתנה, הוגש כתב התביעה המתוקן, הכולל עילות שטריות כנגד שני הנתבעים.

בכתב ההגנה שהגיש חנניה (רק במועד שנקבע לישיבה מקדמית בתביעה) הכחיש חנניה את חתימתו על השיקים וכן הכחיש קבלת הלוואה כלשהי מהתובעת. לטענתו דווקא הוא זה שתמך כלכלית בתובעת ולא היו לה אמצעים כלכליים לתת לו הלוואה, מה גם שלא נזקק להלוואה כזו. חנניה הוסיף וטען כי טענות התובעת בכתב התביעה המתוקן אינן עולות בקנה אחד עם טענותיה בעת הגשת בקשת ביצוע השטר עת טענה כי היא הלוותה כספים לשלמה דווקא.

3. יצויין כי על אף שבישיבה מקדמית זו ביקש שלמה להגיש כתב תביעה שכנגד, ולמרות שניתן לו היתר לכך על אף חלוף המועד לעשות כן (זאת כנגד תשלום הוצאות התובעת בגין הישיבה), כתב תביעה שכנגד לא הוגש.

4. להשלמת התמונה מבחינת התנהלות הנתבעים בהליך זה אציין כי התרשמתי שהתנהלותם היתה חמקמקה ביותר. ורק כדוגמאות: בהחלטתי מיום 22.6.10 קבעתי כי טענת חנניה שלא קיבל את כתב התביעה (כהסבר לאי הגשת כתב הגנה עד למועד הדיון) אינה נכונה ועומדת בסתירה לאישור מסירה שהושג בפניו.

ועוד, לישיבת הוכחות שנקבעה ליום 23.11.11 לא התיצבו הנתבעים, ורק לאחר שהסתיימה הישיבה (במתן פסק דין בהעדרם), הוגשה על ידם בקשה לדחיית מועד הדיון וזאת בטענה כי היו מעורבים בתאונת דרכים קלה שמנעה את התיצבותם. לבקשה זו צרפו הנתבעים אישורי מחלה, ליום אחד, הוא יום הדיון, אשר בשניהם אין כלל איזכור לתאונת דרכים אלא להתקררות בלבד אשר תקפה את שני הנתבעים באותו היום....!

לאור הבקשה, אשר ניאותי לראות בה בקשה לביטול פסק הדין, ועל אף הבעייתיות שבגירסת הנתבעים באשר לאי התיצבותם לדיון, ביטלתי את פסק הדין בכפוף להפקדת הסך של 4,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

5. דברים אלו נאמרו כרקע לקביעותי לגופן של טענות הצדדים וקביעותי בשאלות מהימנות העדים. על אף שהתביעה הינה שטרית, אקדים ואדון בטענת התובעת בדבר מתן הלוואה לחנניה, שכן יש בסוגיה זו להשליך על בחינת שאר טענות הנתבעים כנגד חיובם מכוח השיקים.

האם הוכיחה התובעת מתן הלוואה לחנניה?

6.  לתמיכה בטענתה בדבר מתן הלוואה, מעבר לעדותה, שאומר כי הותירה בי רושם מהימן, הציגה התובעת מסמכי בנק מהם עולה כי ביום 11.4.07 נטלה בחשבונה הלוואה בסך של 15,000 ש"ח ובו ביום משכה את הסכום במזומן מחשבונה.

    כפי שפירטה התובעת בתצהירה, את ההלוואה ביקש חנניה לצורך פתיחת עסק של דראגסטור שהוא ואחיו, שלמה, התעתדו לפתוח באותה עת. בשל יחסי האמון ששררו בינה לבין חנניה וקרבתם, נעתרה לבקשתו.

    לטענת התובעת השיקים נשוא התביעה היו חלק מסדרת שיקים שמסר לה חנניה לצורך תשלום החזר ההלוואה. טענתה זו נתמכת בעובדה כי אכן 9 שיקים נוספים על סך 685 ש"ח, נפרעו בחשבונה במהלך החודשים 1/2008 - 9/2008 ושיקים אלו הינם חלק מאותה הסדרה שלה שייכים השיקים נשוא התביעה ונמשכו מחשבונו של שלמה. אציין עוד כי השיקים ערוכים ל-15 לכל חודש, שהוא המועד בו חויב חשבון התובעת בהחזרי ההלוואה, וסכום השיקים קרוב מאוד לסכום אותם ההחזרים.

7.  טענת הנתבעים כי אין לתת אמון בגרסת התובעת בשל כך שזו אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל הגישה התובעת את התביעה רק כנגד שלמה ואף ציינה בפני הרשם כי שלמה הוא שנתן לה את ההלואה ולא החזיר את מלוא סכומה, דינה להידחות.

הסברה של התובעת מדוע פתחה את תיק ההוצאה לפועל כנגד שלמה, דבר שנעשה על סמך עצה שקיבלה בלשכת ההוצאה לפועל בעת שניגשה בעצמה להגיש את השיקים לביצוע (עמ' 8 שורות 1-4), נשמע לי סביר בהחלט ואינני רואה בעובדה שבמעמד פתיחת התיק, בהעדר ייצוג משפטי, המשיכה באותו קו טיעון שהוסבר לה כי הוא הנכון, דהיינו, לתבוע את מי שבעל החשבון ממנו נמשכו השיקים, משום פגיעה באמינות גרסתה בפני.

אינני סבורה כי במקרה זה יש "לתפוס" את התובעת על הגרסה שהעלתה בפני רשם ההוצאה לפועל כאשר ברור כי מדובר בגרסה שאינה משקפת את המציאות שכן, התובעת אינה טוענת שנתנה הלוואה לשלמה ואף לא טענה כי הוא שמסר לידיה את השיקים להחזר אותה הלוואה.

8. טענתו האחרת של חנניה באשר לחוסר המהימנות של התובעת היתה כי גרסתה באשר לסכום ההלוואה לא היתה עקבית, שכן בסעיף 34 לכתב התביעה טענה, לכאורה, כי קיבלה סך כולל בשיקים ובמזומן של 16,150 ש"ח בעוד שלטענתה ההלוואה היתה על סך של 15,000 ש"ח. אלא שבטענתו זו לא מדייק חנניה, שכן הוא מסתמך על דברים חלקיים ומתעלם מן האמור בסעיפים 5 ו-29 לתביעה (המקבילים לסעיף 5 ו-28 לתצהיר התובעת) שבהם מציינת התובעת כי עד להגשת התביעה התקבל בחשבונה סך של 10,205 ש"ח אשר מתוכם 1,150 ש"ח שולמו במזומן דהיינו שבהצטרף סכום זה לסכום השיקים העומד על 4,795 ש"ח קרן, עולה כי הסכום הכולל שהתובעת טוענת כי היא זכאית לו הינו 15,000 ש"ח (10,205 + 4,795) ולא יותר מכך!